שמורת טבע נחל אוג - וואדי מוכלכ
דו״ח של עמותת "במקום" הסוקר את הקשר בין קהילות הג׳האלין לאיזור ואדי אוג אשר הוגדר כשמורת טבע.
מבוא
ביום ה12- באפריל 2022 נחתם צו בדבר הגנה על הטבע (מס' 363), שמכריז על שמורת הטבע נחל אוג. השמורה, ששטחה הוא כ22,000- דונם, משתרעת מוואדי מוכלכ במערב ו עד גבולות השטחים המעובדים של מועצה אזורית מגילות במזרח. אזור וואדי מוכלכ משמש מזה שנים רבות כאזור מרעה מרכזי של קהילות בדוויות מהסביבה וחשיבותו אף גברה בעשורים האחרונים עקב צמצום שטחי המרעה הזמינים בשל המגבלות שמטילה ישראל, שינויים בשימושי קרקע ושינויי האקלים. הרעייה היא לא רק מקור הפרנסה העיקרי של אותן קהילות, אלא גם מקור לזהות וחלק בלתי נפרד מאורחות חייהן. כמו כן, הרעייה מהווה חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית המקומית, כשבמשך אלפי שנים הטבע ובעלי החיים שרועים בו עיצבו אחד את השני (2014 .al et McGahey). באופן כללי, לרעייה מבוקרת יש השפעות חיוביות רבות על הצמחייה ועל הקרקע, בהן פיזור של זרעים, סיוע ל התחדשות הצמחייה ודישון והעשרה של הקרקע על ידי גללי בעלי החיים .
יחד עם זאת, רעייה באינטנסיביות שאינה תואמת את יכולת ההתחדשות של הצמחייה עלולה לגרום לפגיעה ארוכת טווח בבתי הגידול (בג"צ ,4869/20 סעיף ,4 1.2.2022).
ביום ה12- באפריל 2022 נחתם צו בדבר הגנה על הטבע (מס' 363), שמכריז על שמורת הטבע נחל אוג. השמורה, ששטחה הוא כ22,000- דונם, משתרעת מוואדי מוכלכ במערב ו עד גבולות השטחים המעובדים של מועצה אזורית מגילות במזרח. אזור וואדי מוכלכ משמש מזה שנים רבות כאזור מרעה מרכזי של קהילות בדוויות מהסביבה וחשיבותו אף גברה בעשורים האחרונים עקב צמצום שטחי המרעה הזמינים בשל המגבלות שמטילה ישראל, שינויים בשימושי קרקע ושינויי האקלים. הרעייה היא לא רק מקור הפרנסה העיקרי של אותן קהילות, אלא גם מקור לזהות וחלק בלתי נפרד מאורחות חייהן. כמו כן, הרעייה מהווה חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית המקומית, כשבמשך אלפי שנים הטבע ובעלי החיים שרועים בו עיצבו אחד את השני (2014 .al et McGahey). באופן כללי, לרעייה מבוקרת יש השפעות חיוביות רבות על הצמחייה ועל הקרקע, בהן פיזור של זרעים, סיוע ל התחדשות הצמחייה ודישון והעשרה של הקרקע על ידי גללי בעלי החיים . יחד עם זאת, רעייה באינטנסיביות שאינה תואמת את יכולת ההתחדשות של הצמחייה עלולה לגרום לפגיעה ארוכת טווח בבתי הגידול (בג"צ ,4869/20 סעיף ,4 1.2.2022)
היעד של שימור הטבע בנחל אוג כרו ך אם כך באופן הדוק בשאלות חברתיות וכלכליות ואינו יכול להיבחן בנפרד מזכויותיהן של הקהילות שחיות ורועות במקום וההקשר הרחב שמשפיע על פעילות הרעייה בו. על מנת לממש את יעד זה, חשוב שמתכנני השמורה יעבדו ביחד עם אותן הקהילות, שהתחדשות משאבי הטבע במקום היא גם אינטרס מרכזי שלהן ובעצמן פועלות לממשו בדרכים שעומדות לרשותן. מסמך זה קורא לתכנון וניהול של שמורת נחל אוג באופן שיבטיח הן שמירה על הטבע והן שמירה על זכויות קהילות הרועים שחיות ורועות בו . החלקים הראשו נים שלו מציגים את הרקע הגיאוגרפי של נחל אוג ואת הרקע הסטטוטורי של תכנון השמורה. לאחר מכן, החלק העיקרי של המסמך סוקר את פעילות הרעייה באזור ואת ההקשר הכלכלי שלה ומכיל המלצות באשר לאופן ההתייחסות לפעילות זו במסגרת הסטטוטורית והחוץ-סטטוטורית של תכנון השמורה.
נחל אוג
היובלים העליונים של נחל אוג מתחילים מאזור הר הצופים שם הוא יורד בעמק בין עיסאוויה לבין ענאתא בתלילות רבה אל ים המלח מגובה של כ 800- מטר ועד .-400 תלילותו מובילה לכך שכאשר יורדים גשמים, ישנם בנחל שיטפונות עזים והוא מתמלא במים (ספי בן-יוסף :1979 134). לנחל מספר חלקים ושמורת הטבע הנוכחית מתייחסת בעיקר לחלק הקניוני שבו, שנקרא בפי המקומיים ואדי אל- מוכלכ ובהמשכו עובר להיות וואדי אל-עָסְ לה ווואדי דָבָר בחלקו התחתון.
בתוך וואדי מוכלכ ישנם שרידים של מנזר ביזנטי קדום בשם דיר מוכלכ )מנזר תיאוקטיסטוס(, שיוסד בשנת 411 לספירה והיה מנזר שיתופי הראשון מסוגו במדבר יהודה. השרידים כוללים מבנה קומתי, מאגרי מים ומערה (שם: 135). גבולה הצפוני של השמורה מסומן על ידי דרך עתיקה מהתקופה הצלבנית והממלוכית - טריק א-סוכר, שהייתה הדרך הראשית מיריחו לירושלים באותה התקופה ונהגו להוביל בה סוכר מהמטחנות של יריחו לירושלים. לאורך הדרך ישנם בורות עתיקים ששימשו את באיה וממשיכים גם היום לשרת את הבדווים שרועים באזור (שם: 59-60).
מצב סטטוטורי
הכרזה על שמורות טבע בגדה המערבית נעשית באמצעות צו צבאי )מס' 363( וכן באמצעות תכנית מתאר מפורטת, הקובעת את גבולות השמורה, את ייעודי ושימושי הקרקע. המינהל האזרחי ורט"ג החלו להכין תוכנית לשמורה לפני יותר משלושים שנה, אך בסופו של דבר התוכנית לא קודמה, ככל הנראה, בשל ההתחייבות של ישראל עם חתימת הסכם הביניים )אוסלו ב'(, שלא להכריז על שמורות טבע חדשות. בתאריך 17.9.1990 דנה ועדת המשנה לשמורות טבע בתוכנית מתאר מפורטת מס' ,51/46 שמורת טבע נחל אוג והחליטה להפקיד אותה לאחר מספר תיקונים . התוכנית לא הופקדה, אך עלתה לדיון נוסף בתאריך ,22.2.2006 במסגרת דיון של ועדת משנה לאיכות הסביבה בת וכנית מתאר למועצה האזורית מגילות - ים המלח, תכנית מס' מ/600. בדיון הוחלט על שינוי הגבולות המזרחיים של השמורה, תוך התייחסות לשטחים מעובדים של ההתנחלויות במועצה האזורית מגילות (קלי"ה ואלמוג) וכן לנושא הביוב ולמאגרים אוג 1 ואוג .2 מהפרוטוקול ניתן גם ללמוד על המטרה של השמור ה – שימור תבנית הנוף של נחל אוג. במהלך הישיבה לא דובר כלל על ערכי טבע לשימור ולדברי סגן מנהל לשכת התכנון, אשר הסביר את ההיגיון מאחורי תיחום השמורה, "מה שחשוב – לראות את נחל אוג במלוא עוצמתו" (עמ' 6 לפרוטוקול).
מעמד הקרקע והשימושים בה
חלק ניכר משטח התוכנית לשמורת הטבע, במיוחד באדמות הכפר ערב א-סוואחרה, עבר הליכי הכרזה על אדמה כאדמות מדינה בשנת 1989 )אדמה הנמצאת באחריות הממונה על הרכוש הממשלתי והרכוש הנטוש בגדה המערבית( וחלק אחר מהשטח, במיוחד אדמות א-נבי מוסא, הוא אדמות וואקף. חלק משטח השמורה חופף לתחום המועצה האזורית מגילות וסטאטוס המקרקעין, בסמוך ועובר לגבולות שמורת הטבע, עבר תיקונים בין השנים 2009 ו2016- באמצעות צוות סטאטוס מקרקעין, אך לא נערכה הכרזה רשמית. למרות זאת, חלקה המזרחי של שמורת הטבע נמצא בשטח שיפוט של המועצה האזורית מגילות במפות תחום השיפוט של ההתנחלויות אלמוג וקלי"ה שהוכרזו בשנות ה90- של המאה הקודמת.
בנוסף, על חלק ניכר מהשטח חל צו סגירה צבאי מס' ס/ ,1/99 אשר מוגדר כשטח אש .912 שטח האש הוכרז לראשונה בשנת 1972 ועבר מספר שינויים בגבולותיו במרוצת השנים. כיום פעילות הצבא מוגבלת לשטח שמדרום לשמורה, באזור הבסיס הצבאי.
רעייה
האזור של וואדי מוכלכ הינו שטח מרעה מרכזי עבור מספר רב של קהילות, בעיקר משבט הג'האלין. מספר קהילות רועות במרחבים אלה במהלך כל השנה ואילו אחרות מגיעות לאזור למספר חודשים בתחילת החורף. הקהילות שרועות בשמורה ובסביבתה לאורך כל השנה, הן:
- סטח אל-בחר (משפחת חמאדין), הנמצאים כ- 800 מטרים מצפון לגבול השמורה
- משפחת קורשאן הנמצאת במרחק של כ-900 מטרים מצפון לשמורה
- משפחת אבו דהוק הנמצאות כ-900 מטרים מצפון לשמורה בסמוך לנבי מוסא.
מוצאן של קהילות אלה, המשתייכות לשבט הג'האלין, הוא מאזור תל ערד ובאר שבע. בעקבות מלחמת 1948 ובתחילת שנות ה- 50 הם נאלצו לעזוב לגדה המערבית ורבים מהם בעלי מעמד רשמי של פליטים. חלק מהמשפחות רעו באזור וואדי מוכלכ עוד בשנות ה-20 ובתחילת שנות החמישים יותר משפחות הגיעו לאזור אל- ח'אן אל-אחמר. לפני כן, האזור היה חלק משטחי המרעה של שבט א- סוואחרה, שישב בין המדרונות המזרחיים של הרי ירושלים לנבי מוסא, עוד מסוף המאה ה-19, אך פעילות הרעייה שלהם באזור פחתה עם התיישבותם ביישובי קבע באזור ירושלים ובית לחם (אל- חשאש :2005 ,104 סואעד :2008 34).
לאחר תחילת הגשמים, בסביבות נובמבר, רועים מקהילות אלה מתיישבים עם עדריהם באזור הוואדי במערות ובמקומות נמוכים באזור ביר אל-מלאקי, במטרה לספק להן תנאים טובים לקראת עונת ההמלטה, שמתחילה בסביבות ינואר. במקומות אלה הן נהנות מהגנה מרוחות קרות וקרבה לשטחי מרעה, שמתחילים להוריק בעונה זו. בסביבות אותו הזמן, ובעיקר מפברואר, מגיעים לוואדי רועים מקהילות נוספות מהסביבה, החל מיריחו, דרך אזור אל-ח'אן אל -אחמר, טריק אבו ג'ורג' ועד מעאזי ג'בע, שנמצאות בסמוך לכפר ג'בע.
להלן רשימה של הקהילות ומספר ראשי הצאן שהן רועות במרחב השמורה:
- קורשאן – מיקום אחד - 200
- ע'וואליה 3 מיקומים סה"כ כ-800
- אבו דהוק - 3 מיקומים – 1,550
- מעאזי - 2 מיקומים - 450
- ת'בנה - מיקום אחד - 200
- אבו אל-חילו ואבו פלאח – שלושה מיקומים – 400
- סטח אל-בחר - שני מיקומים סה"כ 1,200
- נח'ילה – מיקום אחד – 200
- עראערה ופוקרא – מיקום אחד - 600
בשיא עונת הרעייה, בחודשים פברואר עד אפריל יש במרחב השמורה בסך הכול כ-6,000 ראשי צאן ולאחר מכן מספרם פוחת לכ-1,500, גודלו של כל עדר נשאר קבוע יחסית ואם העדר גדל יותר מדי, הצאן העודף נמכר, בשל הקושי לנהל עדרים גדולים והרווחיות הנמוכה שלהם. יש לציין שכמה עדרים נמצאים על גבול השמורה ורוב, אם לא כל, שטחי המרעה שלהם הם מחוץ לשמורה (ראו במפה שלהלן).
במקומות המושב העונתיים הרועים בונים גדרות לריכוז העדרים ולהגנה עליהם מפני טורפים ואוהלים למגורים. לצד ציוד הלינה והמזון הדרושים, רוב הרועים מביאים איתם פאנלים סולאריים קטנים לאספקת חשמל. בעת הצורך נשלחת אליהם אספקה ומזון לעדרים ממושב הקבע, שמובלת באמצעות רכבי שטח וחמורים.
הרועים מגיעים למקום המושב העונתי עם נשותיהם, שמבשלות ודואגות לעדרים ואילו ילדיהם נשארים ביישוב המוצא. כל עדר מלווה על ידי 1-3 רועים בוגרים מנוסים ומספר כלבים, אך בחופשים מבתי 7 ספר לפעמים גם ילדים לוקחים חלק ברעייה. הכלבים מלווים את העדרים ומשמשים להתרעה מפני טורפים. מדי בוקר יוצאים העדרים לרעות בליווי הרועים והכלבים והם חוזרים למקום המושב בשעות אחר הצהריים. כל עדר רועה באזור אחר, אך חלוקת שטחי המרעה אינה קשיחה (מלבד איסור הרעייה באזור שמסביב למקום המושב של משפחה אחרת) והרועים, שמשתייכים ברובם לאותו השבט, מסתדרים ביניהם. כמו כן, מסלולי הרעייה משתנים לפי מצב הצמחייה וסוג העדר. הן העזים והן הכבשים, שמשתייכות לסוג הבלדי, מסוגלות ללכת מרחקים ארוכים בחיפוש אחר אוכל ומים. הכבשים יכולות לרעות בעיקר במישורים ובוואדיות עם שיפוע מתון, בעוד שהעזים מסוגלות לרעות גם בשיפועים חדים מאוד. תכונות אלה מתאימות לצמחייה הדלילה והמפוזרת ומאפשרות פיזור של לחץ הרעייה על פני שטחים נרחבים. יתר על כן, העד רים מסייעים לפיזור רחב של זרעים של צמחים ומדשנים את הקרקע לאורך מסלול הרעייה שלהם ובכך תורמים למגוון הביולוגי.
באזור וואדי מוכלכ ישנם מספר מקורות מים שמשרתים את העדרים. בשמורה ובסביבתה ישנם מספר מקבצי בורות מים עתיקים שאוספים מי גשמים . מעל חלק מהבורות ישנן תוספות בנייה חדשות יותר שמסייעות בהגבלת התאיידות והנגשת המים לעדרים. המים שנאגרים בהם לא תמיד מספיקים לכל השנה וכאשר הם נגמרים, הרועים ממלאים את הבור במים שמובאים במכליות. אחת לכמה שנים 8 הבורות זקוקים לפעולות תחזוקה, בהן פינוי סחף שמגיע עם השיטפונות, סידור התעלות שמנתבות את מי הנגר לבור ותיקון סדקים באיטום הפנימי. רועים דיווחו כי במספר מקרים המינהל האזרחי מנע מהם לעשות זאת ואף החרים ציוד עבודה. בנוסף, העדרים שותים לפעמים מבריכות מים בתוך ואדי, שמתמלאות אחרי השיטפונות.
בסביבות אמצע אפריל הרועים העונתיים עוזבים את האזור ואילו הקבועים רק יוצאים מהמערות ומתמקמים במקומות גבוהים, בהם פחות חם. במקומות אלה הם לא מקימים אוהלים, אך עדיין בונים גדרות זמניות לריכוז העדרים. בשונה ממושב החורף, מיקומו המדויק של מושב הקיץ עשוי להשתנות משנה לשנה. בעונה החמה הרועים יוצאים למרעה לפחות שעות ונשארים קרוב יותר למקום המושב ולמקורות מים. מלבד שטחי המרעה של הצאן, יש במרחב השמורה שני אתרים בהם מתקיימת רעייה של מאות גמלים בתקופות משתנות: האחד בצפון מערב בסמוך לסטח אל-בחר, שם נמצאים במהלך רוב השנה כמה עשרות גמלים ששייכים לקהילה ועוד מספר דומה של גמלים ששייכים לרועים מאזור חת'רורה ששוהים באזור בחודשי קיץ. השני נמצא במישורים, בחלק הדרום מזרחי של השמורה, בסמוך למצוק ההעתקים. לאתר זה מגיעים הרבה עדרי גמלים מרחבי האזור, דרום הר חברון ואף מהנגב. חלק מגיעים בסביבות מרץ ועוזבים חודשיים אח"כ וחלק נשארים שם במהלך רוב השנה. בשונה מהצאן, הגמלים נשארים מפוזרים בשטח אחרי הרעייה ואין צורך לבנות להם גדרות או מתקנים נלווים אחרים.
כלכלת העדרים
בני הקהילות באזור עובדים בעבודות שונות, אבל רוב המשפחות עדיין נסמכות על העדרים שלהן לפרנסתן. מהצאן מייצרים חלב ומוצרים נלווים כמו גבינה ויוגורט, אשר נמכרים אחר כך בערי האזור. העזים משמשות בעיקר לייצור מוצרי חלב, בעוד שהכבשים והגמלים נמכרים בעיקר עבור בשרם והם הכי רווחי ים מבין חיות המשק. חלוקת העבודה בתוך המשפחה היא בדרך כלל שהגברים רועים את העדרים ומוכרים את תוצריהם והנשים עוסקות בחליבה ובייצור מוצרי חלב. יחד עם זאת, גידול הצאן והגמלים מספק לבדווים פרנסה דלה בלבד, בעיקר בשל עלויות הייצור הגבוהות וזמינות נמוכה של משאבי טבע. עיקר העלויות של בעלי העדרים הן עבור מספוא (6 2017: Sharon-Baumgarten), שמחירו זינק בשנים האחרונות מ-1,000 ל-1,700₪ לטון. לשם המחשה, עדר של 250-300 ראשי צאן זקוק לכמות של כ-10 טון מספוא בחודש, מלבד המזון שזמין במרעה. בשנה שעברה ירדו מעט גשמים ולכן הצאן קיבל מספוא במהלך כל השנה. לעומת זאת, השנה ירדו יותר גשמים ובמשך חודש אחד בעלי העדרים יכלו להאכיל את העדרים רק מהמרעה. חלקו של המספוא בהזנת העדרים גדל עם השנים בשל הגבלת הגישה לשטחי מרעה ושינויי האקלים. ישראל צמצמה עם השנים את הגישה של פלסטינים לשטחי המרעה המסורתיים שלהם באמצעות שטחי אש, שמורות טבע, התנחלויות ומאחזים ומחסומים פיזיים אחרים. על כך יש להוסיף את חוות הרועים ואת אלימות מתנחלים, אשר מונעות באופן עקבי גישה בפועל לשטחי מרעה)שם(. דבר זה פגע בניידות קהילות הרועים ויכולתם לבצע רעייה מחזורית, שהיא אחד מהמנגנונים המרכזיים שלהם להבטחת רעייה בת קיימה (al et McGahey. :2014 3 ;לביא-נאמן ושלוח 2022). בעיה זו מוחרפת על ידי שינויי האקלים, אשר הביאו לפחות משקעים וכתוצאה מכך יש פחות מזון בשטחי המרעה שכן נותרה אליהם גישה. התלות הגוברת במספוא גם מביאה למחירי בשר וחלב נמוכים יותר, שכן הזנה המבוססת על מספוא פוגעת בטעם שלהם. כמו כן, מיעוט הגשמים מאלץ את הרועים לקנות יותר מים להשקיית עדריהם, מה שמטיל עליהם נטל כלכלי כבד. הרועים באזור וואדי מוכלכ נאלצים למלא לעיתים את בורות המים באמצעות מכליות, כשמכלית של 10 קוב עולה 350 ₪. על רקע זה, הטלת מגבלות על רעייה בוואדי מוכלכ שקשורות לשמורה עלולה להפוך את הרעייה ללא כדאית כלכלית ולפגוע פגיעה אנושה בקהילות שנסמכות עליה לפרנסתם. לא רק זאת, לפגיעה כזאת יהיו השלכות רחבות יותר על היצע מוצרי החלב והבשר בשוק הפלסטיני המקומי וצמצום משמעותי של העדרים הרועים בשמורה עשוי להיות בעל השלכות סביבתיות שליליות, כגון פגיעה במגוון הביולוגי (al et Whittaker-Olsvig. 2006). לפיכך כאשר ניגשים לתכנון השמורה, מן הראוי לקחת בחשבון את ההשפעות הכלכליות של צעדים לניהול הרעייה או להגבלתה על קהילות הרועים ובכדי לתת מענה להשלכות האפשריות, רצוי לשתף פעולה ולקבל מידע מהקהילות עצמן או מהגופים התומכים בהן.
התייחסות לרעייה בתכנון וניהול השמורה
תכנון ממשק הרעייה בשיתוף עם הרועים
ארגון ה-IUCN מגדיר אזורים מוגנים (מונח שמתייחס, בין היתר, לשמורות טבע) כ" מרחב גיאוגרפי בעל גבולות ברורים, שהוכר, יועד ומנוהל, בכלים סטטוטוריים ואחרים, לטובת שימור לטווח הארוך של הטבע והשירותים האקולוגיים והערכים החברתיים שקשורים אליו" (al et Feyerabend-Borrini 2013). הגדרה זו מכירה בהיותן של אוכלוסיות ילידיות שחיות באזורים מוגנים חלק מהמערכת האקולוגית ולפיכך שימור בר קיימה מתייחס לא רק ל שמירה על הטבע, אלא גם לזכותן של אוכלוסיות אלה לשמור על זכויותיהם החברתיות, התרבותיות והכלכליות. אמצעי מרכזי להבטחת יעד זה הוא שילובן של אוכלוסיות אלה בניהול השמורה בדרגות משתנות.
גישה זו קיבלה תימוכין ממחקרים, שהראו ששיתוף של קהילות מקומיות הוביל הן לתועלות סביבתיות והן לתועלות כלכליות. לעומת זאת, במקרים רבים בהם אזורים מוגנים הוקמו תוך התעלמות מצורכי האוכלוסייה המקומית, נגרמה פגיעה קשה בפרנסתה ובאורחות החיים המסורתיים שלה. דבר זה הוביל להתנגדות האוכלוסייה המקומית לשמירת הטבע ולהצלחה פחותה בשימור בפועל (and Ullah 2021 Kim). שטחי מרעה הם דוגמה בולטת של מערכת טבעית שמעוצבת באופן מהותי על ידי האינטראקציה בין פעילות הרעייה לטבע. בשל כך, הפסקת הרעייה או שיבושה גוררת שינויים בתפקודה של המערכת הטבעית. לעומת זאת, רעייה מנוהלת מאפשרת לטבע להתחדש, מה שבתורו מספק מזון מספיק ואיכותי לעדרים (10-11 2014: .al et McGahey).
לאור זאת, חשוב ש ממשק הרעייה בתחום שמורת נחל אוג יתוכנן בשיתוף עם הרועים, הן כפרטים והן כציבור בעל עניין. שימור הטבע הוא אינטרס גם של הרועים והם מודעים לחשיבותו. הם בעלי ידע מעמיק הן לגבי האינטראקציה בין העדרים לטבע המקומי והן לגבי הכלכלה של העדרים, ידע שחיוני לתכנון ממשק נכון, שמאזן בין צרכיהם וזכויותיהם החברתיות והכלכליות לשמירה על הטבע. כך למשל, הם יודעים לומר אילו צמחים החיות אוהבות לאכול יותר או פחות, איזה חלק מהן הן אוכלות, מתי הן אוכלות מהם ומתי עדיף להימנע מרעייה במקומות מסוימים. שיתוף הרועים כציבור בעל עניין יכול גם לתרום לייצר שקיפות שתמנע מתחים פנימיים בין הרועים בשל הסכמים פרטניים שעלולים להעדיף או לפגוע יותר ברועים מסוימים
ניכר כי ההכרה בחשיבות של הסדרת ממשק הרעייה בשיתוף עם הרועים באה לידי ביטוי בעמדה הרשמית של המדינה לגבי תהליך הסדרת הרעייה בוואדי קלט שהחל בשנים האחרונות, בעקבות עתירה של מתנחלים למניעת רעייה בוואדי קלט. מפסק הדין (בג"צ 4869/20 1.2.2022) ניתן ללמוד כי רט"ג הכירה בכך שתהליך ההסדרה ייעשה תוך הידברות ושיתוף פעולה עם הרועים בשמורה. לדברי השופטת ענת ברון בפס"ד בו היא דחתה את עתירת המתנחלים (פסקה 7):
"מהדוח הסופי ניכר כי ר עייה אופטימלית מחייבת שיתוף פעולה בין הגורמים המורשים בניהול שמורת הטבע ורועי הצאן הפועלים בשטחה, באופן שיבטיח בקרה עונתית על השפעת הרעייה הן על השמורה והן על הרועים"
זוהי גישה חיובית, שראוי ל יישם אותה גם בתכנון ממשק הרעייה בשמורת נחל אוג.
התרת רעייה ושימושים נלווים בתקנון התוכנית
בהתאם לגישה המכירה בהיותן של קהילות הרועים חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית המקומית ובזכויותיהם החברתיות והכלכליות, מוצע להטמיע בתוכנית המפורטת לשמורה הוראות המתירות רעייה באופן מפורש וקובעות מנגנונים לניהול ההשפעות ההדדיות בינה ובין הטבע. להלן הצעה לנוסח הוראות בעניין רעייה:
1. יותר המשך הרעייה בתחומי השמורה. שינוי בהיקף ו/או באופן הרעייה יעשה רק על בסיס סקרים מקצועיים מעמיקים הבוחנים את כושר הנשיאה של אדמות המרעה בשמורה וכחלק מתוכנית רעייה שתיערך בשיתוף הרועים.
2. יותר המשך השימוש )כולל תחזוקה( במתקנים קיימים שקשורים לרעייה, לרבות גדרות, פאנלים סולאריים, אוהלים , שקתות ואבוסים. כמו כן, תותר הקמה של מתקנים חדשים שקשורים לרעייה.
3. תותר תחזוקה אקסטנסיבית של בורות מים קיימים ות יבחן חפירה של בורות חדשים.
4. יותר המשך השימוש בצירי אספקה קיימים למושבים העונתיים של הרועים.
כמו כן מוצע כי התוכנית תכלול נספח רקע על השמורה, אשר יתייחס, בין היתר, לקהילות הרועים בשמורה וחלקם בעיצוב המערכת האקולוגית שלה.
יצירת הזדמנויות פרנסה
תהליך התכנון של השמורה טומן בחובו הזדמנויות להנגשת השמורה למטיילים ובמקביל, ליצירה של הזדמנויות פרנסה עבור התושבים הבדווים בסביבה. כך למשל, מעט אחרי היציאה הדרומית מהקניון של וואדי מוכלכ, הכביש שחוצה את השמורה עובר מעל אפיק נחל אוג. בנקודה זו מוצע ליצור חנייה מסודרת ולהתיר הקמה של דוכן למכירת משקאות קלים על ידי בדווים מהקהילות הסמוכות. המוכר במקום ישמור על הרכבים מפני גניבה או נזקים ובכך יתרום לשיפור הנגישות לשמורה, שכן כיום אין נקודת גישה קרובה ברכב, שהיא גם בטוחה, לחלק הקניוני של הנחל. כמו כן, הדבר ישרת את האנשים שנוהגים להגיע לנקודה זו בחורף, כדי לצפות בשיטפונות. תרומה זו תתווסף לתרומה שכבר יש לרועים להנגשת השמורה למטיילים - לא אחת סייעו הרועים למטיילים שהלכו לאיבוד בוואדי ומצאו את עצמם תועים אחרי החשכה.
בנוסף, באזור השמורה קיים פוטנציאל תיירותי שרט"ג יכולה לסייע במימושו. בסמוך לטריק א-סוכר ישנם מקומות מושב של המשפחות חמאדין וקורשאן, שיכולות באופן פוטנציאלי להציע שירותי אירוח ופעילויות למטיילים, כגון הגשת אוכל ושנת שתייה, סדנאות הקשורות לאורח החיים הבדווי, טיולי גמלים או לינת שטח. כבר כיום קיימת תשתית תיירותית בסטח אל -בחר, שם יש מקום אירוח וכמה מהתושבים מדריכים תיירים באזור. רט"ג יכולה לתרום לכך על ידי התרת שימושים אלה בתוכנית, הפנייה באמצעות שילוט לאורך המסלול והצגת מידע על מסורת הרעייה במקום כחלק משלטי המידע ודף האינטרנט של השמורה. לצד קידום פוטנציאל התיירות בשמורה, להצגת המידע יש ערך חשוב נוסף, שהוא הכרה בכך שקהילות הרועים הן חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית של האזור והנוף המקומי.
שיפור הגישה לאספקת מים
על מנת לשפר את הגישה של הרועים לאספקת מים ו כן את החוסן הכלכלי שלהם, מוצע שרט"ג תפעל ביחד עם המינהל האזרחי להתרת תחזוקה גם של בו רות המים שנמצאים בסמוך לגבולות השמורה. כמו כן, מוצע כי גופים אלה יפעלו להגדלת לחץ המים בנקודת המים שנמצאת בנבי מוסא ומשמשת הן את המסגד והן את קהילות הרועים. מקור מים אמין ו זמין לאורך כל השנה בקרבת מקום יצמצם את התלות במים המובלים במכליות מרחוק ואת העלויות הכבדות הכרוכות בכך.
סיוע לביצוע רעייה מחזורית
על מנת לאפשר לקרקע בוואדי מוכלכ לנוח בתקופות מסוימות, רט"ג יכולה לפעול ביחד עם המינהל האזרחי לאפשור רעייה מחזורית, על ידי סיוע בהנגשה עונתית של שטחי מרעה שסגורים בפני הרועים בשל מגבלות שמטילה ישראל. כך למשל, ניתן להנגיש להם אזורי חיץ בהם קיימת סכנת שריפות, בדומה להסכמי הרעייה שקק"ל ערכה עם רועים ביערות בתוך ישראל. דבר זה יכול לתרום להשגה של מספר תועלות במקביל: צמצום סכנת שריפות באזורים מועדים, גישה של הרועים למרעה עשיר ומנוחה של הקרקע בנחל אוג בעת הצורך.
שיקום הגבעות ממערב לנבי מוסא
נבי מוסא הוא נקודת ההתחלה של טריק א- סוכר, ש מובילה לכיוון ירושלים. בדרך זו נוהגים לנסוע אופנועים בסופי שבוע, לצד רוכבי אופניים. אופנועים ורכבי שטח אחרים נוסעים גם על הגבעות ממערב לנבי מוסא, שנמצאות בתחום השמורה, ובדרך פוגעים בצמחייה. אכיפת האיסור על כניסה של רכבי שטח של מטיילים לשמורה יסייע לשקם את הצמחייה באזורים המושפעים ובעתיד הם יוכלו לשמש כאזורי מרעה שיאפשרו פיזור נוסף של לחץ הרעייה.
סיכום
המערכת האקולוגית של וואדי מוכלכ מקיימת מזה שנים רבות קשרי גומלין הדוקים עם פעילות הרעייה שמתקיימת בו. דפוסי הרעייה הושפעו, בין היתר, מהרכב הצומח המקומי, המסה שלו, גובהו ומיקומו ובתמורה שיחקו תפקיד חשוב בעיצוב מאפייני חברת הצומח. לאור קשרים אלה, יש לראות ברעייה , והמערכת החברתית והכלכלית שהיא במרכזה, כחלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית שהשמורה נועדה לשמר. שימור הטבע מחייב הבנה לא רק של הסביבה הטבעית, אלא גם של פעילות הרעייה במקום והגורמים הסביבתיים והאנושיים שמעצבים אותה. וואדי מוכלכ הוא שטח המרעה החשוב בצפון מדבר יהודה ובשיא עונת הרעייה מגיעים אליו עדרים מיריחו ועד ג'בע, לצד עדרים של קהילות המתגוררות בסמיכות אליו. קהילות אלה נסמכות על הרעייה לפרנסתן ואם יוטלו עליה מגבלות בשל השמורה, הדבר עלול לגרום לפגיעה אנושה ברווחיות הרעייה , שגם ככה נמוכה מאוד כיום. בשל קשרי הגומלין בין העדרים למערכת האקולוגית, למצב זה יהיו השלכות לא רק על פרנסתן של קהילות הרועים, אלא גם על המערכת האקולוגית. הוצאת הצאן מהמערכת עלולה לגרום ל הידרדרות סביבתית ישירה וכפי שמראים מחקרים מהעולם, בשמורות טבע בהן נפגעה הגישה של קהילות ילידיות למקורות הטבע עליהם הן נסמכות לפרנסתן, נוצר יחס שלילי כלפי השמורה, שבסופו של דבר פגע ביעילותה. קהילות הרועים נסמכות על משאבי טבע להזנת עדריהן והתחדשותם היא אינטרס מרכזי שלהם. באופן מסורתי הם פיתחו מגנונים לשמירה על הטבע, שהחשוב בהם הוא הרעייה המחזורית. מנגנון זה נפגע באופן משמעותי בעקבות מדיניות ישראל בגדה המערבית. מדיניות ההתנחלות של ישראל והמגבלות השונות שהיא הטילה על קהילות הרועים הביאו הן לצמצום שטחי המרעה הזמינים והן לפגיעה ביכולת הנדידה העונתית של הקהילות. מצב זה הוביל להסתמכות גוברת על מספוא, מה שפוגע בבריאות העדרים, איכות מוצרי החלב והבשר וברווחיות הרעייה. לפיכך, מדינת ישראל נושאת באחריות ישירה לעיצוב דפוסי הרעייה בגדה בכלל ובוואדי מוכלכ בפרט ומן הצדק שתוכנית הרעייה לשמורת נחל אוג לא תדרוש מקהילות הרועים לשלם מחיר נוסף מעבר לנזק שנגרם להם ממדיניות זו. עוד יש לזכור שגבולות השמורה שורטטו באופן שמוציא מהן שימושי קרקע בעלי השפעה הרבה יותר הרסנית על המערכת האקולוגית מאשר רעייה - שטחים מעובדים של התנחלויות ושטחי אימונים של הצבא. ההכרה בחשיבותה של פעילות הרעייה ובמקומן של קהילות הרועים במרחב צריכה להיות מעוגנת בתוכנית לשמורה. ב מישור הסטטוטורי יש לצרף לתוכנית המתאר נספח רקע המציין את ההכרה הזאת, לשתף את הקהילות בהכנת התוכנית, להתיר בתוכנית באופן מפורש רעייה ושימושים קשורים, ולהגדיר מנגנוני בקרה של השפעות סביבתיות. במישור החוץ סטטוטורי יש לגבש תוכנית רעייה לשמורה בשיתוף קהילות הרועים. נושא הרעייה בשמורה מצריך ראייה כוללת של ההתייחסות אליו והסתכלות גם מחוץ לקו הכחול. כך הוצע שרט"ג תתיר שימושים הקשורים לתיירות ואירוח, כדי לתרום 16 להנגשת השמורה למטיילים ובאותה ההזדמנות לספק פרנסה לתושבי המקום. כמו כן, ניתן לתמוך בשיפור הנגישות של קהילות הרועים לאספקת מים זמינה ואמינה וברעייה מחזורית.
מקורות
מקורות בעברית
1. בג"צ 4869/20 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ ואח' נ' השרה להגנת הסביבה ואח' (נבו 1.2.2022)
2. בן יוסף, ס.(עורך) (1979). מדריך ישראל: מדבר יהודה ובקעת הירדן. ירושלים: כתר
3. לביא-נאמן, מ. ושלוח, ש. (2022). רועים ואינם נראים: חוסן, פגיעות ואקלים הכיבוש בקהילות רועים פלסטינים בשטחי C, קריאות ישראליות 2 (יוני), עמ' 158-191
מקורות בערבית
1. אל-חשאש, ע. )2005(. קבאאל ו-עשאאר פלסטין. דמשק: מכתבה אל -אקצא .
2. סואעד, מ.י. (2008). אל-בדו פי פלסטין: אל-חקבה אל -עת'מאניה .1516-1914 עמאן: זהראן ל-נשר
מקורות באנגלית
1. Baumgarten-Sharon, N. (2017). Towards Sustainable Food Security in the Occupied Palestinian Territory: Strengthening Rangeland Governance. Oxfam
2. Borrini-Feyerabend, G., Dudley, N., Jaeger, T., Lassen, B., Pathak Broome, N., Phillips, A. and Sanwith, T. (2013). Governance of Protected Areas: From Understanding to Action. Best Practice Protected Area Guidelines Series No.20. Gland: IUCN
3. McGahey, D., Davies, J., Hagelberg, N. and Ouedraogo, R. (2014). Pastoralism and the Green Economy – A Natural Nexus? Nairobi: IUCN and UNEP
4. Olswig-Whittaker, L., Frankenberg, E., Perevolotsky, A. and Ungar, E. (2006). Grazing, Overgrazing and Conservation: Changing Concepts and Practices in the Negev Rangelands. Science et Changements Planetaires 17(1-2), pp: 195-199.
5. Ullah, I. and Kim, D-Y. (2021). Inclusive Governance and Biodiversity Conservation: Evidence from Sub-Saharan Africa. Sustainability 13(7), 3847