עוזי דיין למעל 18,000 דונם) וכך שטחים עליהם ישבו חלק מקהילות הג'האלין הסמוכות, כולל אלח'אן אל אחמר, הפכו לחלק משטחו של כפר אדומים, וכל זאת מבלי שזזו ממקומם. באופן אירוני, מספר ארגוני ימין ויישובי כפר אדומים, מובילים קמפיין שמתרכז בטענה שאנשי הג'האלין הם אלו שמשתלטים על אדמות כפר אדומים. 

ב-2009 הוקם בח'אן אל-אחמר בית ספר יסודי לילדי שבט הג'האלין, לאחר שבמשך עשרות שנים הם לא למדו כלל, או נסעו לשם כך ליריחו ולאבו דיס. בעזרת עמותה איטלקית בנו התושבים בית ספר אקולוגי מצמיגים משומשים ממולאים בוץ ומחוזקים בשמן פלאפל ישן. כמעט 200 ילדים צועדים בבוקר מכל הגבעות מסביב עם ילקוט על הגב ללמוד בבית הספר. כמה פאנלים סולריים מספקים מעט חשמל הנדרש להפעלת נורות ומחשב אחד בחדר המנהלת. בהתאם להסכמי אוסלו החינוך של האזרחים הפלסטינים בשטחי C הינו באחריות הרשות הפלסטינית שמספקת תקציב דל, תכניות לימוד ומורים. בהתאם למסורת הבדואית הכיתות אמורות להיות מופרדות לבנים ובנות, אך בהעדר מספיק כיתות הקטנים יותר לומדים בכיתות מעורבות. בית הספר מלמד עד כיתה ז' ולאחר מכן התלמידים נדרשים לנסוע לאבו דיס או יריחו לתיכון. חלק גדול מהתלמידים נושר מבית הספר בשלב זה, הן בשל הסירבול שבהגעה למקום מרוחק עם הסעות לא אמינות ולא רציפות, והן בשל הצורך לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. עם זאת שיעור התלמידים שמסיימים תיכון הולך ועולה בהתמדה, הרבה בזכות בית הספר היסודי שמאפשר גישה נוחה ללימודי יסודי.  אולם בעקבות בניית בית הספר הגישו כפר אדומים ועמותת הימין הקיצוני רגבים עתירות חוזרות לבג"ץ שבהן דרשו כי המנהל האזרחי יממש צווי ההריסה נגד בית הספר והכפר. מתוך כפר אדומים קמה קבוצה שהתרעמה על כך שכפר אדומים עם בתי ספר וגנים רבים מקדש מלחמה נגד מבנה החינוך היחיד בכל המרחב לילדי בדואים. פעילות כפר אדומים כנגד בית הספר באלח'אן אל אחמר היא התגשמות מסמך ההקמה של כפר אדומים מ-1978 עליו חתום השר לשעבר אורי אריאל ובו נכתב כי "במרחב בדואים רבים העוסקים אף בעיבוד קרקע... יש לסגור את השטח למגורי בדואים ולפנותם כדי ליצור רצף התיישבות יהודי". 

המאבק המשפטי

במהלך עשור דחה בג"ץ שלוש עתירות של יישובי כפר אדומים וארגון הימין הקיצוני "רגבים" לפינוי אלח'אן אל אחמר, בטענה שאינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני של המדינה בנוגע לאדמות מדינה. עם כניסת השר ליברמן לתפקיד שר הביטחון ב-2016 שינתה באחת המדינה את עמדתה והודיעה כי החליטה על הריסת הח'אן.

 מהן בעצם אדמות מדינה? לפני הכול חשוב להבין שאדמות הן מהמשאבים החשובים ביותר של הגדה המערבית. אחד הכלים בהם משתמשת ישראל במטרה להשתלט על קרקעות בשטחים הכבושים הוא להכריז עליהן כעל ”אדמות מדינה". ככלל, ”אדמות מדינה" הן אדמות שאינן פרטיות אשר הריבון מופקד על ניהולן. תחת משטר הכיבוש בגדה המערבית מדובר על מי שבא באופן זמני בנעלי הריבון – המפקד הצבאי הישראלי.

על פי אמנת האג, המדינה הכובשת נחשבת רק לנאמן ולנהנה של הבניינים הציבוריים, נכסי דלא ניידי, יערות ומפעלים חקלאיים השייכים למדינה האויבת והנמצאים במדינה הכבושה. למעצמה הכובשת אסור לנצל את השטחים הנתונים לשליטתה לצרכיה, מלבד לצרכים ביטחוניים מוגבלים. כלומר, לישראל אסור לעשות ב"אדמות מדינה" כבשלה, והן אמורות לשמש לצרכי האוכלוסייה המקומית בגדה המערבית – למשל לטובת הקמת ישובים, פיתוח תשתיות, כבישים, מבני ציבור ופארקים.

המנהל האזרחי אימץ מנגנון של הכרזה על ”אדמות מדינה" כדי ליטול חזקה על קרקע שהוא מחשיב כרכוש ממשלתי. לאחר ההכרזה ניתן להקצות את הקרקע או לתת הרשאה לשימוש בה למגורים, תעסוקה, חקלאות, מרעה, תשתיות, שטחים פתוחים ועוד. בראשית שנות ה-80, בעקבות פסק הדין בבג"ץ אלון מורה שאסר על ישראל להקים התנחלויות על שטחים שנתפסו בצווים צבאיים, החל הממשל הצבאי להכריז על מאות אלפי דונמים בגדה המערבית כעל ”אדמות מדינה". באופן מקומם, ישראל אינה חושפת את הנתון המדויק לגבי היקף ”אדמות המדינה" בגדה המערבית. במהלך דיונים בבית המשפט בעתירה שעסקה בעניין, המדינה אף טענה כי למנהל האזרחי אין נתונים מדויקים לגבי היקף ”אדמות המדינה" בשטחים הכבושים.

על פי ההערכות, היקף "אדמות המדינה" בגדה המערבית עולה על 2,000,000 דונם, וישראל משתמשת בשטחים האלה כמעט אך ורק לטובת פרויקט ההתנחלות הישראלי בשטחים הכבושים. (המידע מתוך -דו"ח "רועים בשדות זרים" של יש דין שנת 2021).

כשבג"ץ דרש לתת חלופת מגורים לתושבי אלח'אן אל אחמר בטרם ההריסה, המדינה הציעה ב-2017 מגרשים באבו-דיס שהוכנו מספר שנים קודם לכן לקהילה בדואית אחרת, שרצתה בהם, באזור מעלה אדומים. מגרשים אלה אלו לא אוכלסו בשל תביעות בעלות של תושבים באבו-דיס שמערערים על ההכרזה שמדובר באדמות מדינה. בנוסף, המגרשים סמוכים למזבלה העירונית הישנה של מעלה אדומים. אך לא קשיים אלו היו העיקר בסירוב תושבי הח'אן לעבור למגרשים, אלא ההכרה כי מעבר לשכונה באבו-דיס תקטע באחת את התרבות הבדואית המדברית המסורתית, שנהוגה אצלם מאות בשנים. אם הם נדרשים לעבור הם מבקשים הסדרה ראויה שלוקחת בחשבון את הצרכים של הקהילות ואורח חייהם המיוחד.

 

במאי 2018 קבע בג"ץ כי כפי שלא התערב בעבר בכפיית ההריסה, כך לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטה לממש את צווי ההריסה, והשאיר למדינה את שיקול הדעת לגבי עתיד המקום. משיקולים שונים, כולל הצהרה של התביעה בבית המשפט הבינלאומי בהאג שהזזת ח'אן אל-אחמר תהווה פשע מלחמה ועילה לפתיחת חקירה כנגד ישראל, החליטה אז המדינה שלא לממש את צווי ההריסה. הצהרת התביעה בהאג מבוססת על החוק הבינלאומי שאין להזיז אוכלוסייה מקומית בשטח כבוש אלא במקרים מוגדרים וחריגים שאינם מתקיימים במקרה זה. הפרלמנט האירופי, נציגות האומות המאוחדות ורשימה ארוכה של חברי קונגרס אמריקאים תמכו בפומבי בהצהרת התובעת בהאג. תושבי ח'אן אל-אחמר אינם אזרחי ישראל, אלא אזרחי הרשות הפלסטינית, ומכך הבעייתיות המשפטית של פינוי כפוי.

משכך, ב-2020 הוגשה עתירה נוספת, חמישית במספר, של "רגבים" נגד המדינה, המבקשים, שוב, להרוס את אלח'אן אל אחמר ולגרש את התושבים. המדינה ביקשה מבג"ץ מספר פעמים ארכה לשם הצגת מתווה להסדרת היישוב. בבקשת המדינה נאמר כי חלה "התקדמות משמעותית" בגיבוש מתווה להסדרת החאן. בנוסף, המדינה ביקשה להציג לשופטים מסמך חסוי בנושא המבוסס, לפי פרסומים שונים, על חוות דעת של משרד החוץ לפיו הריסת הקהילה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, לקדם את האינטרסים של הרשות הפלסטינית בעולם ולחשוף את ישראל לתביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג. במקביל פורסם כי המדינה מעוניינת להסדיר את אלח'אן אל אחמר על מתחם קטן של אדמות מדינה סמוך למקום המקורי, רחוק מהכביש ועם היתכנות של הסדרה קבועה כולל תשתיות. יישובי כפר אדומים, מועצת יש"ע וארגוני ימין יצאו נגד התוכנית תחת עיקרון שיש לכונן בצפון מדבר יהודה אזור נקי מבדואים.   

בג"ץ איפשר עד כה את הדחיות, אך ראש הרכב השופטים, שופט העליון נעם סולברג, מתח ביקורת על המדינה ואמר שעליה להחליט מה גורל המקום - פינוי או הסדרה. לדבריו, השארת המצב בהבטחה לפינוי מבלי שמפנים - אינו מקובל. משפטנים שונים הביעו פליאה על הביקורת של סולברג, שחריגה בדיונים כאלו ואינה נטענת למשל בצווי הריסה שתלויים ועומדים שנים רבות על עשרות מאחזים יהודיים באזור. נטיית בית המשפט באופן מסורתי היא לאפשר למדינה להחליט לגבי סדרי עדיפויות של אכיפה ותכנון תוך ניהול שיקולי אינטרסים לאומיים כל עוד לא פוגעים בזכות קניין פרטית כגון במקרים של מיגרון, ונתיב האבות (מה שאינו נכון במקרה של אלח'אן אל אחמר).

בדיון האחרון אשר נערך בחודש מאי 2023 בג"ץ דחה את העתירה של "רגבים" כאשר הוא ממשיך לאפשר למדינה לקבוע את גורל המשפחות המתוגררות בחאן אל אחמר. הקרקע עליה הם יושבים היא אדמת מדינה ולכן ניתן לספק למשפחות היתרים ובכך להפוך את הבנייה למאושרת, לא פחות משמסדירים את המאחזים היהודים באזור.

החלופות שהציעה המדינה לתושבי אלח'אן אל-אחמר 

כשבג"ץ דרש לתת חלופת מגורים לתושבי אלח'אן אל אחמר בטרם ההריסה, המדינה הציעה בספט' 2017 מגרשים באבו-דיס (אלג'בל מערב) שהוכנו מספר שנים קודם לכן לקהילה בדואית אחרת באזור מעלה אדומים שרצתה בהן. מדובר בשטח שנמצא בתוך רצועה צרה בין השטח הבנוי של אבו-דיס לבין דרך ראשית, שאותו הציע קובי אלירז, נציג שר הביטחון לענייני התיישבות בשטחים (שלאחר סיום תפקידו הפך לדובר נמרץ התומך בעצירת הבנייה הפלסטינית וקידום הריסות). מגרשים אלו לא אוכלסו בשל תביעות בעלות של תושבים מפלג סלמאת באבו-דיס, שמערערים על ההכרזה שמדובר באדמות מדינה. בנוסף המגרשים סמוכים למזבלה העירונית הישנה של מעלה אדומים ובעלי גישה מוגבלת מאוד למרעה. אופציה נוספת שהועלתה בעבר על ידי ארגוני ימין ואף שורטטה בסקיצה היא להעביר את כל הבדואים בצפון מדבר יהודה לשטח מתוחם בצמוד ליריחו. אופציה זו לא קודמה ברצינות מתוך הבנה של גורמי המקצוע שהחלוקה המשפחתית המסורתית של הבדואים היא בסיס לכל הסדר עתידי. אך לא קשיים אלו היו העיקר בסירוב תושבי הח'אן לשתי החלופות אלא ההכרה כי מעבר לשכונות הצמודות ליישוב עירוני תקטע באחת את התרבות הבדואית המסורתית במדבר כפי שנהגו מאות בשנים. אם הם נדרשים לעבור הם מבקשים הסדרה ראויה שלוקחת בחשבון את הצרכים של הקהילות ואורח חייהם המיוחד. 

מאידך, התושבים הציעו מספר חלופות במרחק סביר ממקומם הנוכחי מבלי שיפריעו להתיישבות הסמוכה או לכביש 1, אך אלו נדחו על ידי המדינה ללא כל דיון בוועדות. אנשים שתיווכו בין הבדואים למדינה התרשמו כי מטרת הצעות ופעולות המדינה בעידוד גורמי ימין היא לייצר אזור ריק מהתיישבות לא יהודית גם במחיר של גירוש תושבים. למעשה, לא פחות מ- 12 תכניות בנייה הגישו קהילות הג'האלין השונות לאורך השנים דרך עמותת "במקום- אדריכלים למען זכויות אדם", ואף אחת לא נדונה ברצינות ברשויות התכנון.

לא לחינם הועלו חלופות אלו על ידי ארגוני הימין היות והיא תקבץ את המשפחות הבדואיות בצמוד לערים פלסטיניות, ובכך תייצר במדבר יהודה ארץ נקייה מבדואים. אחת הדרכים להגיע למטרה זו היא מחיקת התרבות הבדואית המדברית על ידי ביטול היכולת של הבדואים לרעות וניתוק הזיקה שלהם למדבר.  

חוות הדעת המקצועית של מתכנני "במקום" שהוגשה לבג"צ בתגובה להצעות המדינה קובעת כי "כל פתרון לאוכלוסייה זו צריך לקחת בחשבון את כל המרכיבים החברתיים והתרבותיים ולא להתעלם מהקונפליקטים הקיימים כפי שנעשה בהחלטה שרירותית זו להעביר את בני אבו-דאהוכ מח'אן אלאחמר למגורים בסמיכות לאבו דיס". עוד נכתב כי את חובת הרשויות להכנת תכנון הולם נטלו התושבים על עצמם בעזרת עמותת "במקום" שערכו בשנת 2013 מהלך תכנוני יזום בשיתוף תושבי אל ח'אן אל אחמר במטרה להציע פתרונות ואופק תכנוני.

במשך תקופה ארוכה האדריכלים נפגשו עם משפחות הג'האלין והוכנה בהסכמה תוכנית רעיונית אשר כבר במהותה מהווה פשרה של התושבים ומתייחסת באופן מצומצם למדי אל אורח החיים הבדואי תוך התחשבות במגבלות המרחביות הקיימות באזור. התגובה הראשונית של סגן מנהל לשכת התכנון דאז הייתה לדחות את התוכניות על הסף שכן הן לא הוכנו על פי הקריטריונים של המנהל האזרחי. אך עד היום, כמעט ארבע שנים מאז שהוגשו התוכניות המתוקנות והמעודכנות למנהל האזרחי לא התקבלה כל תגובה מקצועית בעניינן. 

תשובות לטעויות נפוצות

1. "הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי יישבו את תושבי ח'אן אל-אחמר בשנים האחרונות כדי לנשל את ההתיישבות היהודית בשטחי C".

תשובה: קיים תצלום של האוהלים הראשונים באלח'אן אל אחמר משנת 1974 ומאז תצלומי אוויר עוקבים מראים גידול מזערי לאורך השנים - פחות מילודה טבעית וכיום, לאחר עשרות שנים חיות במתחם רק 28 משפחות. למנהל האזרחי יש רשימות מפורטות של כל התושבים בח'אן ממפקדים שאנשי הצבא עורכים מדי פעם. כל התושבים, ללא יוצא מן הכלל, הינם משבט הג׳האלין, נולדו ברובם במקום. אין באלח'אן אל אחמר ולו מבנה מגורים אחד שנבנה על ידי האיחוד האירופי.

2. "הבדואים קורבנות בגלל הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי שמשתמשים בהם לצרכים שלהם - המלחמה היא נגד הרשות הפלסטינית ולא הבדואים"
תשובה: קשה להצדיק גירוש של חסרי כל שלא הרעו לאף אחד. לכן גורמי ימין קיצוני המציאו אויב "אמיתי״ - הרשות הפלסטינית או האיחוד האירופי. ישראל נגד מחבלי הרשות הפלסטינית? זה כבר קרב ראוי מוסרית! אנחנו, במאבק התמוה והמיותר שלנו נגד 28 משפחות חסרות כל, הפכנו את ח'אן אל-אחמר לחזית המאבק הלאומני של הרשות הפלסטינית. זה לא אבוד - מאז שהרפנו מהח'אן זמנית גורמי הרשות הפלסטינית עזבו אותו והוא חזר להיות יישוב קטן, שליו ושוחר שלום כפי שהיה מזה עשרות שנים.
3. "כמו שפינו את עמונה ונתיב האבות- יש לפנות את חאן אל אחמר.... מה ההבדל?"

תשובה: כל הריסת בית משפחה היא אירוע קשה ועצוב. אין בכוונתנו להצדיק את הרס המאחזים היהודיים, אלא לעמוד על ההבדלים המהותיים המבהירים כי אין קשר בין מקרים אלו לסיפור הח'אן.
אלו הם ההבדלים:
- נתיב האבות ועמונה פונו בצו בג״ץ היות והמבנים נבנו על קרקע פרטית פלסטינית.
ח'אן אל-אחמר נבנה על קרקע פרטית פלסטינית באישור בעלי הקרקעות.
הקרקע הופקעה בשנת 1975 וכעת הם יושבים על אדמות מדינה.
- ואכן, בניגוד לפסיקות בג"ץ בנוגע לנתיב האבות או עמונה - בג"ץ מעולם לא קבע שיש להרוס את ח'אן אל-אחמר, אלא קבע שאינו מתערב בשיקולי המדינה. המדינה רשאית להכשיר את חאן אל אחמר במקומו, בדיוק כפי שעשתה בנוגע לבנייה הבלתי חוקית סביב שנבנתה הרבה אחרי הקמת הח'אן.
- למרות כל זאת - תושבי ח'אן אל-אחמר ישמחו מאוד לאותו הפתרון שנתנה המדינה לתושבי נתיב האבות - המדינה מממנת מעבר ליישוב זמני כמה מאות מטרים מהמתחם המפונה, בונה שכונה חדשה לנתיב האבות במקום הבנייה המקורית עם השינויים המחויבים, וגם מממנת חזרה לבתי הקבע באותו המקום והתושבים מקבלים פיצוי כספי נדיב על המהלך. למעשה, תושבי ח'אן אל-אח'מר מסתפקים בהרבה פחות מזה - הם יפנו, הם יתכננו, הם יבנו בהתאם להוראות תוכנית שתאושר על ידי המדינה וללא כל פיצוי. אך לא מאפשרים להם.

4. "הבדואים עברייני בנייה על שטחי ההתיישבות היהודית באזור"

תשובה: למרבה האירוניה ועזות המצח, אותם גורמי ימין קיצוני שפועלים להרוס בנייה בלתי חוקית בדואית, הם גם אלו שעומדים מאחורי הקמת מאחזים בלתי חוקיים ללא אישורי בנייה במרחק כמה מאות מטרים מח'אן אל-אחמר (גבעת הרועים, גבעה 468 ומאחז חדש נוסף במרחק קצר משם). נדרשת מידה לא מועטה של ציניות מצד ההתיישבות היהודית השכנה לח'אן אל-אחמר לדרוש את הרס המבנים כששיטת ההתנחלות המקובלת היא בניה בלתי חוקית וקבלת היתר בדיעבד.

​